פרק 1: מבוא

השיטה הכלכלית המושלת ביד רמה במחוזותינו מכונה קפיטליזם.[1] על כן טבעי הדבר שנהוג לתלות בחובתה את האשמה לרבות מהבעיות הכלכליות הנגלות לפנינו. אולם שיטה זו טבועה עמוק במגוון תחומי חיים עד שנהייתה ערטילאית למדי וניטשטשו גבולותיה. עבודה זאת תחקור את הקפיטליזם ממקורותיו ההיסטוריים, תוך עמידה על מהותו החיובית, שכוללת בתוכה ברכה רבה לאנושות, וגם תוך עמידה על מגרעותיו. בעבודה זו אבקש לחקור את הקפיטליזם דרך עבודותיהם של שלושה מהוגיו הגדולים: "עושר העמים" (ספרים א-ג) של אדם סמית; "הקפיטל" (ספר ראשון) ו"המניפסט הקומוניסטי" של קרל מרקס; ו"האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" של מקס ובר. אציין מיד שחיבורים אלו שונים למדי זה מזה, וכונסו יחדיו לעבודה זאת רק בשל עיסוקם בנושא המכובד שעל הפרק, הוא הקפיטליזם (וחסרונותיו).

במסיבה אשר נאספים אליה אנשים מכובדים הזרים זה לזה, מצופה מהמארחת שתציג את האורחים בבואם על פי כבודם כרקע להתרועעות המשותפת. בתור מחבר העבודה המאספת, אשמש אני כמו אותה מארחת טובה ואפתח בהצגה קצרה של המחברים:

1.1 אדם סמית נולד ב-1723. הוא עסק בעיקר בנושאי כלכלה ומוסר. בשל ספרו המכונן "עושר העמים", אותו פרסם ב-1776, הוא נחשב לאבי הכלכלה המודרנית. הוא הובא בעבודה זאת, מכיוון שבתורתו אנו מוצאים את ביטוייה העיקריים של הכלכלה הקלאסית. סמית היה תומך נלהב בקפיטליזם (אף שמונח זה לא שימש אותו) ורצה לעזור לקפיטליזם להתפתח. גלוי כי יומרותיו של סמית בחיבורו הן רבות. בפרקים מועטים הוא מציג תפיסות כוללניות העושות סדר מופתי בכלכלה אשר לפניו לא קם כמוהו. למרות כל האמור, יצוין שגם אדם סמית חזה בעיות בשיטה הקפיטליסטית. עיונו בכלכלה הוא היסטורי במהותו. בניגוד למרקס, סמית התמקד בקיים, ולא במה שראוי להיות. הוא שוטח דבריו מתוך יישוב הדעת ומתינות כיאה לג'נטלמן אנגלי פר אקסלנס.

1.2 קרל מרקס נולד ב-1818. הוא היה המבקר הגדול של הקפיטליזם. בשנת 1848 הוא פירסם (יחד עם פרידריך אנגלס) את "המניפסט הקומוניסטי" שכלל את מצע הארגון "ברית הקומוניסטים". בשנת 1867 פרסם מרקס את "הקפיטל" בו שטח עיון מקיף על אודות בעיות הקפיטליזם. מרקס היה תולעת ספרים מובהק וידען פנומנלי. רק בשביל לסבר את האוזן אעיר כי בחיבורו העצום מצויות מעל ל-1000 הערות שוליים, ובודאי מספר דומה של אזכורים לחיבורים אחרים. מרקס הכיר את תופעות הלוואי ההרסניות שיצר הקפיטליזם, ועיקרן הוא התרחבות בדיכוי מעמד הפועלים. מרקס לא הסתפק בביקורת שלילית בלבד כלפי הקפיטליזם, אלא גם הציע פתרון והוא הקומוניזם.

מבחינת סגנון כתיבתו, יש לדעת שבראשית למד מרקס משפטים, ורק בהמשך ניסה לשלב עם תחום זה את היפעמותו מפילוסופיה. משהו מרוח המשפטים חדר גם לחיבורו הקפיטל: מרקס משמש בו במידת מה מעין פרקליט המייצג את הפרולטריון, הוא מעמד הפועלים. אין צורך להכביר מילים על קטרוגו העיקש אחר כל צעד של כל בעל הון, אך באשר לפועלים, הוא מתייחס אליהם כאל ילדים קטנים אשר אינם אחראים למעשיהם. כך ניכר מדבריו הסלחניים על ההורים המשעבדים את ילדיהם (זהו עיוות שנוצר כתוצאה מדרך הניצול הקפיטליסטית), ואף יותר מכך – אין הוא מתעכב כלל על אחריותן המוסרית של הנשים הפועלות, אשר בשל לחץ העבודה "נאלצות" להפקיר את תינוקותיהן עד שאלו מתים.

מתוך אמונה חרוצה במטרתו, מרקס רץ במחשבתו מבלי לעצור. הוא בז לכל מי שמדיף התחשבות בבורגנות, ולמעשה הוא מטיל את חיצי לשונו הארסית כנגד רובם המוחלט של האנשים המוזכרים בספרו. לשם דוגמה, אציין את דבריו, שכלל אינם יוצאי דופן בחריפותם, על הפילוסוף התועלתן הנודע ג'רמי בנת'ם, בהקשר לתפיסת הכלכלה הקלאסית על אודות יציבות ההון החברתי: "דעה קדומה זו הועלתה למעלת דוגמה רק על ידי ירמיה בנתאם, אותו ארכיקרתן, נקרן מפוכח, מלמלן בכבדות, ששימש אורים ותומים לשכל הבורגני ההמוני של המאה ה-19" (עמוד 501), ובהערת השוליים הוא מוסיף: "אי אתה מוצא לעולם, בשום זמן ובשום ארץ, שקמחא טחינא מתוצרת בית גרועה ביותר יהא מתרברב כל כך להנאת עצמו".[2]

מתוך המיעוט שהזכיר מרקס בחיבורו שלא לשלילה, ומבין הנבחרים שאף מוזכרים מתוך הערכה, נמצא אדם סמית. מרקס מפוייס עם הכלכלה המדינית הקלאסית האנגלית באמרו שזאת "חלה בתקופה, שמלחמת מעמדות לא הייתה אלא בלתי מפותחת" (עמ' 23). הוא מכיר באדם סמית, יחד עם ריקרדו, כ"טובי נציגיה" של הכלכלה המדינית הקלאסית (הערה בעמ' 66). ובסוף הדבר שכתב למהדורה השנייה של הקפיטל כרך א, הוא משתבח במה שכתב עליו פרופ' לכלכלה מדינית מהאוניברסיטה של קייב, כי התיאוריה של מרקס "על הערך, הממון וההון היא בגופי יסודותיה פיתוח המשך הכרחי של משנת סמית-ריקארדו" (עמ' 25).

1.3 מקס ובר נולד ב-1864. הוא ידוע בעיקר בשל חלקו המרכזי בייסוד הסוציולוגיה המודרנית. "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", אוסף של שתי מסות שנכתבו בשנים 1904-1905, הוא מבין חיבוריו החשובים ביותר של ובר. מחקרו של ובר בנוגע לקפיטליזם עוסק בשאלת ראשית התפתחותו של הקפיטליזם. ובר טוען כי שורשי הקפיטליזם התפתחו בעיקר כתוצאה ממחשבת הכנסיה הפרוטסטנטית והאתיקה הייחודית שהיא עודדה במאמיניה, החל מראשית התפצלותה מהכנסיה הקתולית.

סגנון מחקרו של ובר מעיד על יושרה וענווה מחקרית יוצאים מן הכלל. את חיבורו הוא מתאר כ"תיאור היסטורי מובהק" (עמ' 90). הנה אצטט מעט מתוך דבריו על סייגיו המחקריים: "לא ייאמר כאן דבר על היחס הערכי שבין התרבויות המושוות. אמנם, המציץ במגזר כלשהו ממהלך גורלות האנושות לבו נכמר בקרבו, אבל ראוי לו שישמור את הערותיו האישיות הקלות לעצמו, כדרך שנוהגים לנוכח הים, או למראה הרים נשגבים […] אין בדרך כלל המלל הרב על 'האינטואיציה' אלא כסות עינים להקלת ראש בענין, שכמוה כעמדה דומה כלפי האדם" (עמ' 9).

ובר מתייחס בחיבורו פעמים מספר לספר "עושר העמים" ושם הוא מגלה את בקיאותו בהגותו של סמית. אל מרקס, אין ובר מתייחס ישירות כלל.

1.4 על איסוף ההוגים לעבודה זאת

כל אחד מהחיבורים שביקשתי לעסוק בהם בעבודה זו הוא חיבור גדוש רעיונות, ומובן שעבודה בהיקף שכזה לא תוכל להתקרב למיצוי מחשבתם. בספרים ישנים אלו תכנים רבים אשר היו רבי משמעות לזמן כתיבתם, אך בזמננו אבדה משמעותם האקטואלית. עם זאת, העיון בספרים נותר רלוונטי משתי סיבות: 1. כל אחד מהחיבורים הללו כולל בתוך עצמו עיון היסטורי מקיף, כך שהעיון ההיסטורי בין כה יימצא בעבודה. 2. כל החיבורים הללו הם קלאסיקות במיטבן, ואני אנסה להתרכז בנושאים העל-זמניים שבהם, אלו אשר משמעותם רבה גם לתקופתנו.

1.5 הציטוטים

כאמור, ככל שהדבר ניתן, אביא בעבודה את דברי ההוגים עצמם. לאחר כל ציטוט, אציין את העמוד ממנו הוא נלקח. אם אין מצוין אחרת, הציטוטים לקוחים מספרו של ההוגה בו מדובר (אצל מרקס העמודים מכוונים לקפיטל).

המהדורות בהן השתמשתי:

סמית, א. (1996). עושר העמים. (תרגום: יריב עיטם ושמשון ענבל). ירושלים: מוסד ביאליק.

לעברית תורגמו רק שלושת הספרים הראשונים מתוך חמישה. למהדורה זו מצורפת כמבוא מסה שכתב חיים ברקאי. במסתו הוא מצטט מכל ספרי עושר העמים מתוך המהדורה:

Smith, A. (1937). An Inquiry into the Nature and Causes of The Wealth of Nations. New York: The Modern Library.

בעבודה זאת אני מצטט מיד שנייה גם את הציטוטים שהביא ברקאי. ציטוטים מעמודים הקודמים לעמ' 85 הרי הם ציטוטים שהובאו במבוא.

מארקס, ק. (2011). הקפיטל: ביקורת הכלכלה המדינית. (תרגום: צבי וויסלבסקי ויצחק מן). בני ברק: ספרית פועלים.

ובר, מ. (1984). האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם. (תרגום: ברוך מורן). תל אביב: עם עובד.

[1] הערה טרמינולוגית: בלועזית נקרא ההון (הוא הממון המשמש להשקעה) – קפיטל. על שם מרכיב זה בשוק, קרויה השיטה הכלכלית המונעת בידיו בשם קפיטליזם. כמו כן, גם התקופה בה החל לנהוג הקפיטליזם קרויה עידן הקפיטליזם. בעבודה זו השימוש במונח "קפיטליזם" עשוי לכוון לכל אחד מאלו, הכל לפי ההקשר.

[2] להרחבה על יחסו השלילי של מרקס לבנת'ם ראה בקפיטל בעמוד 142, שם מתברר שהתנגדותו התקיפה אינה נובעת אלא מכך שבנת'ם מדבר על זכות הקניין והחובה לכבדה, ולכך מרקס מתנגד מפני שהקניין מחולק בצורה שאינה הוגנת.