רות

א, א: ויהי רעב בארץ וילך- הגברים עזבו את הארץ בשביל לחיות ולבסוף מתו בחו"ל.
איש מבית לחם- ניגוד בין לחם לרעב. ולבסוף שמעה ש"פקד ה' את עמו לתת להם לחם".

א, יד: ותישק ערפה לחמותה- כמחלון וכליון שקרויים על סופם, גם היא קרויה על שפנתה עורף לנעמי.

א, יז: באשר תמותי אמות ושם אקבר- אין לרות ולנעמי הרבה תקווה ללא גבר והן צופות למות.

א, כב: קציר שעורים- עונת הקציר היא מסגרת הזמן שמניעה את סיפור המגילה ומשום כך קוראים את המגילה בשבועות.

ב, יא: ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך- הכינוי 'מואביה' שדבק ברות היה לגנאי. לעומת זאת, בעז משבח אותה על גרותה.

ב, יח: אשר לקטה… אשר הותירה- רות חרוצה מאוד ודואגת במסירות לנעמי.

ב, כ: ברוך הוא לה'- כמו בברכת יצחק ליעקב בשילוחו ללבן, שחוזר ומאשר את ברכתו הראשונה אשר בירכה בלא זיהוי נכון.

ג, ח: בחצי הלילה ויחרד האיש- בשינה האדם פגיע וחשוף. בזמן שלאחר ההתעוררות מחלומו הוא חווה רגשות בצורה החזקה ביותר, ובייחוד רגשות הקשורים בפחד ובחולשה. כמו האמור על אברהם בברית בין הבתרים "ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו" (בראשית טו, יב).

ג, ט: ופרשת כנפך על אמתך- הוא בירך אותה "ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו", והיא מדרבנת אותו להמשיך לקחת אחריות על ברכתה.

ד, ג: מכרה נעמי- היה צפוי שלאחר החזרה ממואב, נעמי תמכור את השדה בהידרדרותה לקראת העוני בלא בעל.

ד, ה: אשת המת קנית- לא הודיע לו בתחילה על רות אלא על השדה, כדי שלא יערער על הנישואין בהמשך ויאמר שהיה רוצה לגאול אילו היה יודע על השדה.

ד, יב: ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה- יש דמיון רב בין סיפורי תמר ורות. שתיהן סבלו מבעלים אשר לא ילדו מהם. לאחר מיתת בעליהן, הן ניסו בחירוף נפש להמשיך ולדבוק בבני ישראל.

מודעות פרסומת