מקץ

מא, ג: עולות אחריהן- העלייה מהיאור מסמלת תהליך מתמשך האורך זמן. השיבולים בחלום השני רומזות כי הן מייצגות שנים, שהרי היחידה השלמה של מחזור חקלאי במצרים אורכת שנה.

מא, ט: את חטאי- החטא עליו מדובר הוא מה שחטא לפרעה שבגינו הושם במשמר. שר המשקים מציין זאת בפתח דבריו מפני שהוא מפחד להזכיר לפרעה שחטא לו.

מא, י: פרעה קצף על עבדיו- לא מתואר פה החטא, וכנראה שהחטא לא באמת היה רציני אלא שנתקל בגחמות של שליט חסר גבולות.

מא, יא: איש כפתרון חלומו חלמנו- מראש לחלום יש פתרון. כשיוסף הציג את הפתרון הם ידעו מיד שהוא צודק. כך גם פרעה מאמין ליוסף מיד ללא שום ראיות מציאותיות.

מא, טז: בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה- שם ה' לא מש משפתי יוסף גם אל מול פרעה המכריז על עצמו כאל.

מא, יז: בחלומי הנני עומד על שפת היאור- החלום הוזכר מקודם כדי להקדים למהומה עם החרטומים. בשונה מדניאל, שם לא מוזכר החלום בתחילה משום ששם מלך בבל לא מספר את החלום לחרטומים כלל. כאן סופר החלום שנית כחלק מחילופי הדברים בין פרעה ליוסף שכבר החלו בטענה שאלוהים יפתור את החלום ולא יוסף.

מא, יט: ורקות בשר- לעיל תוארו כ"דקות בשר". מהשפעת משקל המילה 'דקות', גם המילה 'רקות' נהגית בר' פתוחה, אך משמעה היא כשל המילה ריקות (כפי שלהלן נכתב "השבלים הרקות" עם צירה בר'). בכתב עברי קדום (כתב רעץ או דעץ) ד' ור' נראות דומות ביותר. גם בהתפתחות של שתיהן לכתב אשורי ניתן לראות שלא היה תקדים להארכת הקו העליון של הד' אלא זהו מהלך חדש שנועד להבדיל ביניהן. ביטוי דומה לתופעה היא המילה 'קרקורת' בלשון חז"ל שמשמעה שולי הסבכה שכנגד הקודקוד. לצורך ההבדלה בין אותיות אלו באה ד' גדולה ב'אחד' בפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", ור' גדולה ב'אחר' בפסוק "לא תשתחווה לאל אחר".

מא, כ-כא: ותאכלנה… ולא נודע כי באו אל קרבנה- מין הטורף את מינו מסמל רעב חמור. הרעב יהיה גדול עד שלא "יודע השבע בארץ מפני הרעב".

מא, כה: חלום פרעה אחד הוא- זהו הרעיון המרכזי בפתרון של יוסף ששכנע בעוצמה את פרעה. צמצום פרטי החלום הרבים לדימוי פשוט ואחיד שהם מסמלים אותו. שבע שנות שבע ולאחריהן שבע שנות רעב. יוסף חוזר שנית בהמשך על הרעיון המרכזי "חלום אחד הוא", ומוסיף להשוות את החלומות בחזרה על המילים "שבע שנים הנה".

מא, לב: ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים- בפשטות, החלום השני הוסיף על הראשון שהרעב יהיה גם במזון מהצומח ולא רק מהחי. יוסף גם מדגיש מהחזרה על אמינות המחזה. גם חלומות יוסף וחלומות השרים הגיעו כזוגות להעיד על אמינותם.
נכון הדבר מעם אלוהים- מלשון 'כן', יסוד יציב בעל אחיזה חזקה. אל לפרעה לדמות שבתחום ממלכתו ימצא מקום לכלכל את שאר הממלכה לא ע"י צומח ולא ע"י בשר בע"ח, ואמנם לא היה הרעב רק בארץ מצרים כי אם "בכל הארצות".
וממהר האלוהים לעשותו- הכפילות מעידה על דחיפות התקיימות החלום. השנים האמורות תחלנה מיד. פירוש אחר, מלשון 'מוהר', המתנה הניתנת לפני כריתת ברית נישואין. כמו "מהר ימהרנה לו לאשה", האמור במפתה אשר לא יוכל לשלחה כל ימיו, כך גזרה היא לפני ה' ולא יחזור בו. וכמו פן המתנה של המוהר, כך החלום ניתן לפרעה כמתנה שיוכל להתכונן לשנים הקשות שיבואו. אכן על ידי המוהר היקר פרעה קנה את כל מצרים לעבדים.

מא, לה: תחת יד פרעה- תועלת ציבורית חיונית כל כך מוכרחה להיעשות ע"י הממשל באמצעות איש נבון וחכם. בהכנות לפני אסון יוצא דופן, לא ניתן לסמוך על הפרטים בעם שידאגו כיאות לעתידם.

מא, מד: ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה- נשבע בשם עצמו, כמו שגם יוסף ישבע להלן באוזני האחים ויאמר 'חי פרעה'.

מא, נא: כי נשני- לכאורה שכחת העמל היא חיובית בעיני יוסף, אולם קריאת שם הבן כתזכורת לשכחה הטבעית הזו מעידה על נטייה פנימית של יוסף להתאמץ לזכור את בית אביו. אכן, מיד כשימחל לאחיו ויתגלה לפניהם, יפרש יוסף את כל תהפוכות חייו כאילו נועדו עבורם – "וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ" (מה, ז).

מא, נב: אפרים כי הפרני- בנוסף לטעם האמור בתורה, אפרים גם מזכיר את מקום קבורת אימו, אפרת. ולימים כונו בני אפרים בשם 'אפרתים' – "וילכד גלעד את מעברות הירדן לאפרים והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעברה ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה".

מב, יג: שנים עשר עבדיך אחים… והאחד איננו- יוסף חקרם על תולדות משפחתם, גם על המתים, כפי שיאמרו ליעקב ששאל אותם "העוד אביכם חי היש לכם אח" וגם יהודה יאמר ליוסף "אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח". כך יוסף הביאם להיזכר בו ובמכירתו.

מב, טו: כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה- יוסף כבר שכח את בית אביו עוד לפני לדת מנשה. כאן הגיעה בשבילו הזדמנות מרגשת. הוא רוצה לבחון את יחס האחים אל בנימין. אם מטרתו לא הייתה אלא לראות את אחיו האהוב היה דורש בנוסף להביא אליו גם את יעקב אביו האהוב.

מב, כא: אבל אשמים אנחנו על אחינו- אולי מראה השליט הזכיר להם את יוסף שמכרוהו וכעת דימו שהנה הוא בא בדמותו להענישם על שחטאו לו.
בהתחננו- בתחום המצפון, הרגשות פועלים חזק בהרבה מההגיון. ההשלכות הנוראות של המכירה לא זכורות אצל האחים כחטאם הגדול אלא יחסם האכזרי אל יוסף יחד עם תגובתו חסרת האונים.

מב, כב: וגם דמו הנה נדרש- אולי לאחר ששהו עם יעקב בכל שנות אבלו, האמינו גם הם שיוסף אכן מת.

מב, כה: ולהשיב כספיהם- שלא ימנעו מלבוא שנית בגלל שיחסר להם כסף.

מב, כט: ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר- תפקוד האחים הנרחב כשליחי יעקב, ומילוים בנאמנות את שליחותם התובענית, באים להראות שתחבולת רמייתם אודות יוסף הייתה יוצאת מן הכלל, ובניגוד לחשדות יוסף המושל על טיב אופיים, הרי הם באמת כנים.

מב, לד: ואת הארץ תסחרו- יוסף הציע להם חופש תנועה להסתובב בארץ אם יאמנו דבריהם. אחרת לא יכנסו למצרים כי הם חשודים בריגול.

מג, ז: העוד אביכם חי- גם כשיחזרו אליו ישאלם שוב "השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי", מכאן שיוסף מתחילה התעניין ביעקב ובפגישה עימו ולא חשד ביעקב שהיה מעורב במכירתו.

מג, ח: שלחה הנער איתי… ונחיה ולא נמות- יהודה בבטחונו מציג ליעקב את התקווה לעתיד טוב. הוא לוקח אחריות אישית על בנימין, בניגוד לראובן שרק הציע לקחת גם הוא חלק מוגדל בסבל במידה ובנימין לא ישוב.

מג, יא: והורידו לאיש מנחה מעט- אמנם שילמו כסף ליוסף בעד התבואה, אבל עדיין אין זו עסקה בין שווים. האחים תלויים ברצונו הטוב של יוסף שהרי אין באמת מחיר לתבואה בשעת רעב. לשם כך, בנוסף לתשלום, הם גם מגישים מנחה. המנחה היא מחווה של כבוד. היא מבטאת כפיפות מצד מגישה ולכן יעקב אומר לאחים לקחת מנחה מועטת שלא ייצרו רושם שהם מניחים שיוסף חסר וזקוק למתנותיהם.

מג, יד: ושלח לכם את אחיכם אחר- יעקב תמיד אהב גם את בניו מנשיו האחרות אם כי פחות מבני רחל.

מג, לג: ויתמהו האנשים- כל שלב בקורות האחים במצרים הוא פתח עבורם לתמיהה ולחרדה גדולה. הם נחשדו כמרגלים ללא סיבה ברורה, הושב כספם, זומנו לאכול אצל השליט, יושבים בסדר לפי גילם. בהמשך עוד תועצם אצלם תחושת חוסר השליטה וההבנה של המציאות. הם יואשמו כגנבים. הגביע באמת יימצא באמתחת בנימין. הם יציעו עצמם לעבדים. ולסיום יהודה יבקש להשאר כעבד תחת בנימין.

מג, לד: וישתו וישכרו עמו- יוסף השקה אותם כדי שלא ישגיחו במילוי אמתחותיהם בכספם ובגביע הכסף, כפי הנאמר מיד בסמוך.

מד, ב: תשים בפי אמתחת הקטן- זוהי הבחינה הקשה של האחים. האם בניגוד למכירת יוסף לעבד, כעת ימכרו עצמם לעבדים תחת בנימין?

מד, ט: אשר ימצא אתו מעבדיך ומת- גם על יוסף בתחילה גזרו מוות ורק אח"כ ריככו דינו למכירתו לעבדות.

מודעות פרסומת