לך לך

יב, ב-ג: ואברכך… ונברכו בך- ה' מפריד את אברם מכל שאר אוכלוסיית העולם, גם מבית אביו, לברכתו ולברכתם. אם כי מלוט הוא לא נפרד בשלב זה.

יב, ה: ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן- כל עושרו של אברהם לא החל רק בזכות פרעה. אברהם השיג הכל בכספו. לא פרעה העשיר אותו, לא מלך סדום, ולא עפרון החיתי.

יב, ח: ויט אהלה- יריעות האהל נטויות. מכיוון שהן עיקר האהל, על שם הטייתן קרויה הצבתו.

יב, יב: ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו- למצרים לא אכפת לרצוח, אולם הם לא יקחו אשת איש. זהו הסבר למה צריכים להרוג את אברם, וגם מדברי פרעה ברור שלא היה לוקח אשת איש כל עוד האיש חי. אח, לעומת זאת, יקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה.

יב, כ: וישלחו- פרעה מסלק את אברם כדי שלא יתפרסם הסיפור שפרעה הפסיד לזר, שפחות עוד מאזרח.

יג, ו: ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו- הרכוש משחית. ובפסוק י "כל ככר הירדן כי כלה משקה… כגן ה' כארץ מצרים", אנו מוצאים הקבלה להשחתה במצרים ובסדום.

יג, ט: הפרד נא מעלי- התנאי של אברם הועיל ואכן בני לוט קיבלו בירושה את חלקם בסמוך למקום אליו לוט הלך.

יג, טו: לך אתננה ולזרעך- אישור מאת הקב"ה לפרידת אברם מלוט. הגוי הגדול עליו דובר שה' יעשה מאברם לא כולל את לוט.

יד, ב: עשו מלחמה- תוצאה של בלילת השפה. כעת אמנם בני האדם לא מאוחדים לציבור אחד. אולם תופעת לוואי שלילית של הניתוק היא פרוץ מלחמות מתוך חוסר אמפתיה לזרים.
ברע… ברשע- יש בשמותיהם של מלכי סדום ועמורה אזכור של רע ורשע.

יד, ד- ושלש עשרה שנה מרדו- בשנה השלוש עשרה. ובפסוק הבא ממשיך לתאר את מאורעות השנה הארבע עשרה. לפעמים התורה מונה שנים ממועד מסוים בלשון סתמית. כמו שאת מועד סוף המבול מנתה לשני חיי נח "ויהי באחת ושש מאות שנה… חרבו המים".

יד, יג: לאברם העברי- עברי מכוון למוצאו מארץ עבר הנהר. בדומה לכינוי משה "איש מצרי" (שמות ב, יט), או כינוי מרדכי "איש יהודי" (אסתר ב, ה).
והם בעלי ברית אברם- הברית בין אברם לענר אשכול וממרא הייתה חזקה עד שיצאו עמו למלחמה למען לוט אחיינו, אף שהם לא הגיבו כאשר בני עמם, האמורים בחצצן תמר, הוכו.

יד, יד-טו: וירדף עד דן… וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק- כמו אברם בדרכו לכנען, גם המלכים מקיפים את מדבר ערב מצפון.

יד, יח: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין- אספקה היא צורך לוגיסטי הכרחי עליו מוכרעות מלחמות. מלכי צדק סיפק את צרכי אברהם שיוכל להמשיך ללחום. וראה הטינה ששמרו אנשי גדעון לבני סוכות ופנואל שלא הביאו להם לאכול (שופטים ח).

יד, כ: מגן צריך בידך- פעמים שבניין פיעל הופך את המשמעות של השורש בבניין קל (למשל המשמעות ההפוכה של 'מגן' האמור בפרשייה הבאה "אנכי מגן לך").

יד, כג: ולא תאמר אני העשרתי את אברם- בניגוד ליחסי אברם עם בעלי בריתו, עומדים היחסים בין מלך סדום לעמו. מלך סדום בורח בקרב ומפקיר את אנשיו לשבי. רק כשאברם מנצח הוא בא לקראתו. כל רצונו הוא לקבל בחזרה את השליטה באנשים ללא כל אכפתיות באשר לרכושם. מלך סדום לא מילא את המוטל עליו ביחסים עם עמו ובכל זאת הוא דורש לשלוט בהם שנית ומתחיל להתמקח עם אברם. אברם לא רוצה כל קשר אל האדם הלא ישר הזה שעוד עלול לספר שאברם מחזיק ברכושו שלו.

טו, ג: הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותי- כל ההבטחות של ה' עד כה נאמרו על גודל זרעו של אברם. כעת ה' רק הזכיר שכר ואברם מתחיל להישבר. כשה' חוזר ומבטיח, אברם שב ומתחזק באמונתו.

טו, י: ויבתר- 'ברת' קרוב ל'בתר' כמו שורשים נוספים בהם ע' ול' הפועל מתהפכות לעתים (כבש-כשב, שמלה-שלמה). מביטויי הברית התדירים 'כריתת ברית' או 'דם ברית', וכן מבריתות אברהם 'בין הבתרים' ו'מילת הבשר' נראה שלמושג הברית מקורות רוויי דם.

טז, ד: ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה- התכלית הבסיסית של חיי המשפחה הם לצורך העמדת צאצאים. מכאן טבעי מצד הגר להתגאות על שרי משום שהיא כן הייתה מסוגלת להעניק לאברם את המשאלה הנכספת שלו.

טז, ה: ישפט ה' ביני וביניך- כך פניה של עשוק אל מי שאי אפשר לו לשפטו. כך יפתח פונה למלך עמון (שופטים יא, כז) וכך דוד פונה אל שאול (שמ"א כד, יג).

טז, ו: ותענה שרי- חוק 146 מחוקי חמורבי עוסק במקרה כשל הגר, וזו לשון החוק: "אם איש התחתן, ואשתו נתנה לו את אמתה, והאמה הביאה ילדים, והאמה הרימה ראש כאילו שהיא במעמד האישה בגלל שהיא ילדה ילדים, האישה לא יכולה למכור אותה בכסף, אבל יכולה להוריד אותה לדרגת אמה עם כל האמות".

טז, ז: בדרך שור- כמו גם אחרי שאברם משלחם סופית, הגר בורחת לכיוון הבית, מצרים.

טז, ט: שובי אל גברתך- ישמעאל צריך לגדול אצל אברהם. תפקידם של בני ישמעאל, כמו בני לוט ובני עשו הוא לספוג חלק מהחינוך ולהחזיק בחלק מערכיהם של בני יעקב כדי לתפקד כמעין מתווכים עבור שאר העולם.

טז, יג: אתה אל ראי- שהיה יכול לראותה ולמצאה גם לאחר שברחה.

יז, ד: אב המון גויים נתתיך- לאחר שנולד ישמעאל נאמר גויים ברבים. כי כדברי שרה "לא יירש בן האמה הזאת עם בני" (כא, י) להיות גוי אחד.

יז, י: המול לכם כל זכר- ברית המילה עם ה' מייצגת עבודת ה' גם במחיר ויתור על התענוגות הגופניים. מתוך צניעות לא מוזכר שם האיבר אותו מלים.

יז, יז: ויפל אברהם על פניו ויצחק- אחת ממטרות הלידה המאוחרת של האבות הייתה שישקיעו הרבה בחינוך בניהם לאחר שציפו להם זמן כה רב.

יז, יח: לו ישמעאל יחיה לפניך- גם כאן אברהם נשבר בשמעו את הבטחת ה' החוזרת לבן משרה.