חיי שרה

כג,ב: לספוד לשרה- דווקא לאחר המוות אפשר לסכם את חייו של אדם במדויק. יותר דבר לא ישתנה. דברי ההספד יוכלו לתאר לנצח את האדם שמת. כך גם קבר חשוב בתור דירת נצח ולכן זו הקרקע היחידה שלאברהם נחוץ לקנות בכנען מיד, עוד לפני ירושת הארץ.

כג, ו: בני חת מפארים את אברהם ומוסיפים הרבה יותר ממה שבעצמו אמר. 'נשיא' 'בתוכנו' 'במבחר' 'קברינו' 'מתיך' (כתוב בלי י' אבל בת' סגולה. גם בבראשית רבה מובא "מתיך, מתים הרבה").

כג, י: לכל באי שער עירו- כולם התפנו ממלאכתם לכבוד קבורת שרה.

כג, יג: נתתי כסף השדה- מתנה משאירה חובה מצד המקבל כלפי הנותן. אברהם לא מוכן שבעתיד, בעלותו על הקרקע של קבר שרה תהיה תלויה ברצון עפרון. בגלל חשיבות הבעלות המוחלטת של אברהם על המערה התורה מתארת לפרטים את כל מעשה הקניין ומסכמת אותו פעמיים.

כג, טז: וישמע אברהם- לאחר כל המשא ומתן לעיל, במהלכו כל צד ביקש מהשני לשמוע לו, ההסכמה מבוטאת ב'וישמע'.

כג, יט: קבר- גם בתרבויות עתיקות אחרות היה מעמד חשוב לקבורה.
המצרים קברו את הפרעונים בפירמידות מתוך אמונה בתחיית המתים.
יחס היוונים לקבורה בא לידי ביטוי במחזה אנטיגונה בו אנטיגונה מצטערת לראות את גופת אחיה נאכלת ע"י חיות השדה וקוברת אותו בניגוד לצו דודה המלך, אף שתיאלץ לשלם על כך בחייה.
ליחס הרומאים, באינאיס מתואר שהמתים שלא נקברו נאלצים לשוט 100 שנים בנהר הסטיקס בשאול לפני שהם יכולים להמשיך לאליזיום, העולם הבא.
בתורה, קוברים משתי סיבות. הראשונה, כמו בתרבויות העתיקות האחרות, משום כבוד המת עליה ניתן ללמוד מכך שקבורה נקראת חסד של אמת ומהדינים יוצאי הדופן של מי שמת מצווה מוטל לפניו. סיבה שנייה היא משום היחלשות כוחות החיים של האנשים החיים הבאים במגע עם המוות. לכן קוברים את המת כדי להסתיר את המוות מהחיים התקינים על פני האדמה. כל יהודי צריך להטהר מטומאתו לפני שהוא עוסק בקודש. בימי בית שני כל החברים נהגו להחמיר על עצמם ולאכול את כל מאכליהם בטהרה (וכמובן בסיסי מכך היה שדאגו להיות טהורים בעצמם כל הזמן). כנראה החומרה הזאת באה משום שהטומאה עוברת ואכילת חולין בטומאה עלולה להוביל בקלות לטומאה של תרומה וקודשים, אשר אותם אסור לטמא.

כד, א: וה' ברך את אברהם בכל- אחרי שאברהם בורך בכל, נותר לו רק למצוא אישה ליצחק. תמיד בנשיאת אישה יש המון חששות ורב הנסתר על הנגלה משום שהאישה חייבת להגיע מחוץ לחיים המוכרים, ולכן נדרשות ההכנות בהדרכת העבד.

כד, ב: תחת ירכי- מהפסוק "כל נפש יצאי ירך יעקב" (שמות א, ה) בא חיזוק לרש"י שירך הוא מקום הברית. גם על סוטה נאמר "וצבתה בטנה ונפלה ירכה" (במדבר ה, כז), ובמשנה מבואר "היא גילתה את עצמה לעבירה, המקום גילה עליה. בירך התחילה" (סוטה א, ז). הסבר אחר הוא שהירך הוא השריר החזק ביותר בגוף האדם ולכן מייצג את כוחו. שבועה עם יד מתחת לירך מתבצעת מצד הכפוף למי שהוא תחתיו: העבד לאברהם, יוסף ליעקב שלא יקברו במצרים.

כד, ג: לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני- נישואים עם בני הארץ הם הזמנה להמשך שושלת משותפת. אברהם לא יכול להתערות בכנענים. הוא צריך להביא אישה לבנו מבחוץ כדי למנוע השפעות זרות של עבודה זרה על השושלת.

כד, י: וכל טוב אדוניו בידו- על העבד אין שום פיקוח מצד אברהם. יש בידו כל טוב אברהם והוא יכול לברוח ולחיות בטוב. זוהי נאמנות יוצאת דופן של עבד כלפי אדונו. חז"ל מעצימים את הנאמנות בדרשם שהעבד הוא אליעזר, שהיה המועמד לרשת את אברהם לפני לידת יצחק. כעת, לפי המדרש, אברהם לא הסכים לקחת ליצחק את בת אליעזר לאישה, ואליעזר הולך לחפש אישה ליצחק להשלמת וידוא נישולו המוחלט מהירושה.

כד, יד: שתה וגם גמליך אשקה- מבחן ההתאמה לזרע אברהם הוא גמילות החסדים המופלגת. אפילו שיכלה להביא לעבד את כדה ושהוא יטרח וישאב לגמליו, היא טורחת בעצמה למלא את הכדים ונותנת לו לנוח מדרכו.

כד, לד: עבד אברהם אנכי- משהגיע לחרן, התייחסה אליו התורה כאל איש. החל מדבריו אלו, היחס אליו הוא כאל עבד.

כד, מא: ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי- העבד הזכיר בפניהם עובדה זו כדי שידעו שרבקה היא סוף חיפושיו, וכעת אין הדבר תלוי אלא בהם.

כד, נ: לא נוכל דבר אליך רע או טוב- גם אצל יעקב, כשה' מתגלה אל לבן בחלום הוא מצווה עליו לא להתערב. "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע".

כד, נח: התלכי עם האיש הזה- לא מצינו בשום מקום אחר בתנ"ך שנשאלת האישה אם היא רוצה באיש לבעל. כאן, לאחר שהחלו להתחרט בלילה, הם שואלים את רבקה כנסיון נוסף להתחמק מהבטחתם שאולי יוביל להשתמטות משילוחה. אלא שודאי שאופיה החרוץ של רבקה לא ינסה להתעכב כמוהם. בהזדמנות הבאה שלבן יתמודד מול חריצותו של בן רבקה, יעקב, הוא ידאג להבטיח את השתהותו באמצעות חיתונו את ביתו השנייה, לאה.

כד, ס: היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו- כברכת ה' לאברהם לאחר העקדה "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך… וירש זרעך את שער אויביו". האויב הוא המכשול הראשי לברכה עליו יש לגבור כדי להצליח, כלשון הברכה הראשונה לאברהם "ואברכה מברכיך ומקללך אאר".

כה, ה: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק- יוסף חשב כנראה שגם הוא כמו יצחק, הבן הנבחר. בן מהאישה האהובה לצד בנים מאישה פחות אהובה ובני שפחות.

כה, יא: וישב יצחק עם באר לחי ראי- 'באר לחי ראי' נזכר לראשונה כמקום בסיפור הריון הגר ולידת ישמעאל. כבר נאמר מקודם "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי". מפסוקנו נראה בעליל כי 'באר לחי ראי' הוא כינויו של אדם. שמעתי מאבא שלי פירוש כי לאחר מות שרה, יצחק חזר לחדש את קשרו עם ישמעאל (את אברהם הם קוברים יחד, וסביר שהתאחדו לפני כן). את ישמעאל יצחק מצא כאיש משפחה ולכן התחבר בעיקר לבנו הבכור נבית. 'נבית' בגאימטריה הוא כ'באר לחי ראי'. גם עשו, משרואה כי רעות בנות כנען בעיני אביו, לוקח כדי לרצותו את "מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה".

כה, יח: על פני כל אחיו נפל- שכן. כמו שאמר אכיש על דוד "ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו" (שמואל א כט ג), מיום שכנו. ישמעאל התערבב עם כל אחיו בני קטורה. זהו ההסבר לערבוב שמות הישמעאלים עם המדינים והמדנים בפרשת מכירת יוסף.

מודעות פרסומת