וירא

יח, א: וירא אליו ה'- כפרשנות רשב"ם שנראה לאברהם באמצעות המלאכים. אחד מהם מיוצג בשם ה' ואיתו אברהם ממשיך לדבר כשהשניים האחרים הולכים לסדום. עוד מקרה בו מלאך אלוהים מכונה בשם ה' הוא בסיפור הנחיית בני ישראל בעמוד הענן, שביציאת מצרים כתוב "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך" (שמות יג, כא), ואח"כ בקריעת ים סוף כתוב "ויסע מלאך האלוהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם" (שמות יד, יט).

יח, ב: וירא והנה שלשה אנשים נצבים- הסיפור בפרשתנו ממחיש את הניגוד בין התנהגות אברהם להתנהגות אנשי סדום ביחסם לזרים. זרים הם חסרי כל מגן ולכן ניתן לבעל הבית לעשות בהם מה שירצה. ביחס לזרים משתקף כיצד האדם מתנגד לזולת ללא מורא החוק.
הכנסת האורחים של אברהם היא מופתית. הוא יושב בפתח האוהל למרות חום היום ברדפו אחר אורחים לארח. באירוח המלאכים ניכר עד כמה אברהם משתדל שהאורחים לא יתביישו ממארחם אפילו שהם רבים והוא אחד. הוא ממהר כדי שלא לתת להם זמן להרהר בבושתם. מציע להם בתחילה מעט, ולמעשה מכין אוכל בשפע מעל ומעבר כדי שלא יחשבו שבאכילתם הם גורמים לו למחסור.

יח, יג: אמנם אלד- השפע, החסד, נעשה ברובו בתוך המשפחה ורק חלק ממנו יוצא החוצה. לאברהם לא הייתה משפחה פרטית. כל משפחות האדמה הם משפחתו.

יח, יז: המכסה אני מאברהם אשר אני עושה- אברהם ישפיע על כל האנושות בעתיד ולכן יש לספר לו מה שקורה לאנשי סדום כדי שייזכר הלקח לדורות. גם סיפור המבול נזכר בתורה מאותה הסיבה, להראות את העונש של הרשעים למען ישמעו וייראו.

יח, כא: ארדה נא ואראה- ה' עושה משפט מדוקדק עד שהוא ממש יורד בדמות המלאכים ומגיע להתארח בסדום.

יח, כג: האף תספה צדיק עם רשע- אברהם לא העלה בדעתו הצלה פרטית של הצדיק (ה' גם לא גילה לו שיציל את לוט). גורל בני העיר הדוק זה לזה. כשם שגם במלחמה נשבה לוט עם שאר עמו.

יח, לב: אולי ימצאו שם עשרה- נדרשת עדה של אנשים על מנת להשפיע על הציבור. אנשים לא נסחפים אחר אדם אחד ואפילו אם הוא איש המעלה. בפחות מעשרה צדיקים אבדה תקוותה של העיר.

יט, ה: הוציאם אלינו ונדעה אותם- דור המבול היה פרוץ בעריות כמו שנאמר "כי השחית כל בשר את דרכו". אחר המבול אנחנו רואים שמירה קפדנית של העריות אף יותר מהעוול לרצוח אצל המצרים והפלשתים. אצל יעקב אנחנו רואים שבחרן יש להם עוד הקפדות יתירות של עריות לפיהן לא מחתנים אחות צעירה לפני אחות בכירה. השוואות אלו מאירות את המצב הירוד של אנשי סדום באור מזהיר. בסדום כל האנשים מנער ועד זקן באים לתבוע באונס זרים למשכב זכר.

יט, ח: ועשו להן כטוב בעיניכם- התכוון להפקיר בנותיו. בכך התחיל לחלל את קדושת משפחתם. חילול אשר יגיע עד לגילוי עריות.

יט, ט: האחד בא לגור וישפט שפוט- אנשי סדום מצדיקים רשעותם בסטטוס קוו. כנגד טיעון זה המסתמך על הקדשת התקדימים ממעשי העבר, משה זועק "תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב, יד).
צדיק אחד לא מייצג תופעה חברתית ולכן לא יכול לסחוף אחריו פרטים אחרים, הוא נתפס כמתנשא והם מתנשאים עליו בתגובה. כשכולם רשעים, מנער ועד זקן, אכן אין תקווה למקום.

יט, יד: ויהי כמצחק בעיני חתניו- צדיק צריך להאמין בכך שלה' אכפת ממעשי בני האדם. כדי להינצל, נדרש מהחתנים להאמין שה' מגיב למעשי העיר.

יט, כו: ותהי נציב מלח- כאנשי המבול, גם גורל אשת לוט ואנשי סדום הייתה השמדה לבלתי השאיר שריד. המלח, כמו הגופרית מונעים מכל חיים להתקיים במקום גם בעתיד. כך גם כמצווה יהיה גורל עיר הנידחת.

כ, ד: הגוי גם צדיק תהרג- מקביל לדברי אברהם להצלת אנשי סדום "האף תספה צדיק עם רשע". בניגוד לאברהם אשר כל מהותו עזרה לזולת ואינו מבקש לעולם דבר עבור עצמו, אבימלך מאריך בביכוי גורלו המר.

כ, ו: לא נתתיך לנגע אליה- מנע ממנו באופן פיזי בגופו. לפיכך נזקק לתפילת אברהם עבורו, ולכך התכוון באמרו "מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי". כפי שיזכיר ריפויו "וירפא אלוהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו".

כ, ז: ויתפלל בעדך וחיה- בניגוד לפרעה במצרים שגירש את אברהם, כעת אברהם נמצא בשטח הארץ המובטחת ולכן ה' מוסיף דבריו אלו כדי לשנות את יחס המלך אליו. מפני מילים אלו אבימלך מתייחס בחיוב לאברהם, נותן לו רכוש ומאפשר לו לגור איפה שירצה בארצו.

כ, ט: מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי- בפסוק הבא שואלו באופן ענייני "מה ראית כי עשית את הדבר הזה". דברי פסוקנו באו לבטא את הרחמים העצמיים של אבימלך.

כ, יא: אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני- מחשבת אברהם היא שללא יראת המחוקק אנשים יעשו מעשים מתועבים. כמאמר רבי חנינא סגן הכהנים במסכת אבות: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". זהו גם הרעיון המרכזי בחיבור "לויתן" של הובס, שלולא אימת המלכות לא יישמרו כלל סדרי החברה.

כא, יד: ותתע במדבר באר שבע- רק בהמשך פרקנו התורה תסביר את מקור שם המקום 'באר שבע'. ואין תימה בכך, שהרי התורה ניתנה לבני ישראל במדבר, והיא משתמשת במושגי ושמות תקופתם. לכן ניתן למצוא פעמים רבות אנכרנוזיציה בין שמות מקומות לדמויות הפועלות. 'אשור' נזכר בתאור גן עדן בהקשר למקום החדקל, והרי אשור היה נכד של נח. מקום מושבו של אברהם בין בית אל לבין העי, והרי יעקב קרא שמה בית אל. אברהם רדף במלחמה אחרי המלכים עד דן, והרי מקור שם המקום 'דן' היה נינו. לפעמים התורה קוראת שם למקום ולאחריו מסבירה פירושו כמו במרגלים "ויבאו עד נחל אשכל… למקום ההוא קרא נחל אשכל על אדות…". במעפילים אמר "ויכום ויכתום עד החרמה" ואח"כ במלחמת הכנעני "ויקרא שם המקום חרמה".

כא, יד-טו: וישלחה… ותשלך- פרידת אברהם מהגר נאמרה בלשון 'שלח', ואילו ניתוק הגר מישמעאל נאמר בלשון 'שלך'. 'שלח' מבטא קשר של שליחות בין השולח למשולח, ואילו השלכה היא חוסר אכפתיות מצד המשליך כלפי המושלך. קשר זה בין הפועל לנפעל בא לידי ביטוי גם בבניינים בהם פעלים אלו מופיעים בד"כ. 'שלח' בא בבניינים קל, נפעל, פיעל, פועל והתפעל. 'שלך' בא רק בבניינים הפעיל והופעל, בהם הפועל מרוחק מהנפעל.

כא, טז-יז: ותבך. וישמע אלוהים את קול הנער- גם הגר, כאבימלך, מאריכה ברחמים עצמיים. היא לא רצתה לשמוע את הילד ושמעה רק את בכיה. בניגוד לנקודת מבטה האנוכית, המלאך מוכיחה באמרו שהאל שמע אל קול הנער ולא אל קולה. בפסוקנו הסבר נוסף לשם ישמעאל.
באשר הוא שם- במקום אשר בו הוא נמצא. זוהי נקודת המוקד האלוהית אשר ממנה הגר הרחיקה עצמה.

כא, יז: ויקרא מלאך… ויאמר לה מה לך- כפל לשון. ה'מלאך' אמר 'מה לך'.

כא, יט: ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים- זהו הסבר נוסף לדברי הגר, כשהתגלה אליה המלאך על יד עין המים, "אתה אל ראי".

כא, כ: ויהי רבה קשת- גבורת ישמעאל שנעשתה למקצוע מוצאה מאברהם שהביס צבאות ענק, כמו הרבה גבורים מזרע אברהם שהוזכרו בכוחם הרב: עשו, יעקב, שמעון ולוי.

כא, כא: ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים- עד גיל 14 ישמעאל ינק השפעה מאברהם, כעת הגר משפיעה עליו.

כא, לא: קרא למקום ההוא באר שבע- על שם שבע הכבשים, ועל שם השבועה. הרבה פעמים המקרא נותן כמה סיבות לשם אחד.

כב: הקרבת קרבנות נובעת מיראה של האדם ותחושת חובתו לאל. הקורבן אכן בא כתחליף למקריב. חיים אל מול חיים. כך מתפרש הכתוב "כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז, יא). כל קורבן צריך לבוא בתחושה כמו בעקידת יצחק, של נתינת גופו עצמו לאל. בהלכות תשובה (ו, א) הרמב"ם אומר שיש חטאים שנפרעים מאדם בגופו או בממונו או בבניו הקטנים שהם כקניינו.

כב, א: והאלוהים ניסה את אברהם- 'נסה' קרוב ל'נשא' שבא לנשאות את העומד בנסיון כנס לכל.
עד כה אברהם עשה דברים קשים במצוות ה', נטישת משפחתו, נטישת ישמעאל. תכלית קשיים אלו מתבררת למפרע. לעקידת יצחק לא הייתה תכלית ואכן היא בוטלה.
ה' בודד עד כה את אברהם מבית אביו, מלוט, מישמעאל, ועכשיו מצווה עליו להפרד גם מיצחק. אלא שבניגוד לישמעאל, את יצחק הוא מצווה להרוג ולא לשלוח אותו לדרכו.
המדרש מקשר את ניסיון העקדה למות שרה, ובכך מעצים את ההקרבה של אברהם. לפיו יוצא שיצחק צריך להיות בן 37 בעת העקידה. אולם מוכרח שיצחק היה ילד קטן, שכן הוא לא נזכר כלל כגורם בעל נסיון, או בעל יכולת התנגדות. כך מובן יותר הרעיון של זהות יצחק באברהם.

כב, ב: אל ארץ המריה והעלהו שם לעולה- זהו המקום בו בחר ה' שיעבדוהו בקרבנות. שם גם לימים נבנה בית המקדש לפי דבר ה' ביד גד, "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו… בגורן ארנן היבוסי" (דברי הימים ב ג א).
הבחירה בירושלים נבעה כנראה ממקומה המרכזי בא"י. היא נוחה לעלייה לרגל, ולהגנה מבחינה אסטרטגית. העיר הייתה מפותחת מימים קדומים. בימי אברהם מלכיצדק היה מלכה (כמוכח מההקבלה בתהלים עו ג "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון"). שמה נשתנה לירושלים כמיזוג של 'שלם', שמה הקדום; ו'ה' יראה', שקרא אברהם למקום.

כב, ג: וישכם אברהם- בניגוד לעונש אנשי סדום, כעת אברהם לא שואל שאלות אעפ"י שה' הבטיח כי ביצחק יקרא לך זרע. מוכח שקודם חשב שזהו משפט צדק ורק רצה לברר את מידות הצדק של ה'. כאן נראה שהקושי הוא לאברהם עצמו, מבלי להתייחס ליצחק כנפרד מאברהם.
וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו- אברהם מזדרז לקיים צו ה'.

כב, ה: ונשובה אליכם- אברהם משקר לנעריו שלא ימחו. כמו שישקר ליצחק "אלוהים יראה לו השה".

כב, ט: ויעקד את יצחק- השימוש בלשון 'עקד' הוא רמז מטרים לפתרון, שכן עקוד הוא ממיני הצאן.

כב, יב: אל תשלח ידך אל הנער- על עבודת גויי הארץ נאמר בפרשת ראה "כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם" (יב, לא). תכלית עקידת יצחק הייתה רק לנסות את אברהם על מידת אהבתו לאלוהיו בהתאם לסטנדרטים של עובדי העבודה זרה שחיו סביבו.

כב, יג: איל אחר- אברהם מוצא איל בוגר, ולא שה, ושוחט אותו. יצחק היה ילד בזמן העקידה. האיל אינו תחליף ליצחק אלא לאברהם.

כב, יד: ויקרא… ה' יראה- הודיה שאכן ה' ראה לו השה לעולה.

כב, כ: ילדה מלכה- ריבוי הצאצאים של אחיו עומד בניגוד ליסורי הילדים של אברהם.

מודעות פרסומת