ויגש

מד, לד: פן אראה ברע אשר ימצא את אבי- במכירת יוסף לא חשבו על השלכות המעשה בנוגע ליעקב. כעת, הדאגה מפני תגובת יעקב היא הנימוק העיקרי לבקשת יהודה.

מה, ג: העוד אבי חי- לאחר נאומו של יהודה על יעקב, יוסף מתפרץ ומדבר על אביו, מושא הגעגוע העיקרי שלו, גם בשאלה שלא לצורך.

מה, ו: אין חריש וקציר- אין טעם לחרוש כי לא יהא מה לקצור.

מה, ט: שמני אלוהים- כבר שלוש פעמים יוסף אמר קודם שהאל שלח אותו.

מה, יב: ועיני אחי בנימין- בנימין בקטגוריה נפרדת שכן הוא אח גם מאם, וגם לא מכר את יוסף.

מה, כז: וירא את העגלות- במקומות רבים במדרש מובא שהעגלות באו להזכיר ליעקב שעסק עם יוסף בפרשת עגלה ערופה לפני מכירתו. הסיבה לקשירת פרשת עגלה ערופה לסיפור מכירת יוסף היא ללמד זכות על השבטים ולא להאשים אותם בידי אדם במכירת יוסף אלא להשאיר את הדין לאל כמו במקרה עגלה ערופה. מדרש זה בא כנגד סיפור עשרת הרוגי מלכות בו המלכות הענישה את צדיקי העם על עוון האחים. גם ביוסף עצמו לא הייתה טינה כלל כלפי האחים כפי שהוא אומר וחוזר ואומר "ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה".

מה, כח: עוד יוסף בני חי- כמו בשאלת יוסף. הביטוי הראשוני לאהבה הוא שמחה בחיי האהוב שהם הבסיס לכל הטובות.

מו, ג: אל תירא מרדה מצרימה- יש מקום לפחד מהצעת יוסף להשתקע במצרים. מי יודע אם יוכל לחזור לארץ המובטחת.

מו, ד: ישית ידו על עיניך- לשון מליצית לומר שיוסף יהיה לידך עד מותך.

מו, טו: כל נפש בניו ובנותיו שלושים ושלוש- הספירה מייצגת את "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה". לכן לא נמנים ער ואונן. ויעקב שנזכר בהתחלה צורף לקבוצת בני לאה.

מו, כו: כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו… ששים ושש- ללא יעקב, יוסף, מנשה ואפרים.

מו, כז: שבעים- כנגד מספר צאצאי נח מהם נפרדו הגויים.

מו, לב: וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו- לא שעו לפרעה שאמר "ועיניכם אל תחוס על כליכם", שישאירו כליהם בכנען. כמו אברהם, סירבו להתעשר ממתנות הגויים.

מו, לד: בעבור תשבו בארץ גושן- הירידה למצרים זמנית וצריך להיזהר לא להתערב במצרים אלא לגור בנפרד מהם.

מז, ב: ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים- כנראה שהייתה משמעות רחבה למספר חמש במצרים, מכיוון שהוא חוזר פעמים רבות אצל יוסף במצרים: עצת יוסף לחמש את הארץ, ריבוי משאת בנימין חמש ידות על משאות אחיו, יוסף קרא ליעקב חמש שנים לפני סיום הרעב, חמש שמלות נתן לבנימין, ולהלן חוק החומש.

מז, כה: כי חק לכהנים מאת פרעה- דומה למה שיקבלו כהני ישראל את לחמם מכספי הציבור.

מז, כא: ואת העם העביר- בשביל ששינוי כה קיצוני בהרגלי החיים של המצרים, שלמעשה התבטא כאן בחומש מס, יחזיק מעמד ללא התמרדויות, צריך לערער את כח התושבים. גם ממלכת בבל העבירה את תושביה ממקומות מגוריהם כדי למנוע התמרדויות.

מודעות פרסומת