מבוא וסיכום לתורה

מבוא פירוש לתורה

בשלוש שנותיי הראשונות בישיבת ההסדר במעלה אדומים (מתוכן שבעה עשר חודשים שירתתי בצבא) למדתי בכל שבוע את הפרשה עם הפרשנים רש"ר הירש, רש"י ורשב"ם (בסדר הזה לפי השנים). בשנתי הרביעית החלטתי ללמוד את הפרשה ללא כל פרשן. הזמן הרב שהקדשתי למנהגי הקודם עודד אותי בשנה זו להאריך בעיוני בפשט הטקסט המקראי עצמו. בתחילה חשבתי לכתוב חיבור מרכזי עבור כל פרשה, אולם נוכחתי כי בכל פרשה רציתי להתייחס לכמה פרטים, קטנים וגדולים. התחלתי לכתוב את הרעיונות החדשים שעלו לי בזמן הלימוד כהערות לפרשה. במשך הזמן המשימה שלקחתי על עצמי צברה עקביות ורצינות עד שלאחר שנה נוצר פירוש המתייחס לרבים מחלקי התורה. הריני מתכבד להגיש פירוש זה לקורא.

מאז ייסוד עם ישראל ונתינת התורה, ידעה היהדות שלוש קאנוניזציות מרכזיות: חתימת התנ"ך בידי אנשי כנסת הגדולה, עריכת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא ועריכת התלמוד הבבלי בידי רבינא ורב אשי. עם השנים נצבר חומר ספרותי רב ולכן היה ערך גדול למפעלי כינוס אלו אשר העבירו לדורות הבאים את תמציתה ומיטבה של ספרות העבר. כל חטיבת חיבורים, מאלו הקאנונים, מתייחסת הן לנושאים מקוריים של עצמה והן לנושאים העתיקים של החטיבות הקודמות לה ובראשן לתורה אשר היא בסיס עמנו. מפני פיזור ופירוד העם בכל שנות הגלות, למרות שעם הספר כתב אינספור ספרים, לא הייתה יכולה להיעשות קאנוניזציה נוספת (או בכלל שינוי נרחב בעל סמכות) ביהדות, בשל העדר דמות מכנס דגולה שסמכותה מוסכמת על כולם. בימי תחילת תקומת עמנו בשיבתו לארצו עורר ביאליק את חזון הכינוס. ביטוי מפורסם לחזונו של ביאליק הוא ספר האגדה, בו ביאליק עם רבניצקי השתדלו לאגד את מבחר אגדות חז"ל. בדורנו, שכלול תרבות עמנו מתבצע בעיקר באמצעות שלושה סוגי עבודות: א) עבודת הכינוס אשר מקבצת תוך קיצוץ את מיטב ספרות העבר (למשל עבודת הרב פנחס קהתי בתחום פירוש המשנה או עבודת הרב אליעזר מלמד בתחום ההלכה המעשית). ב) היצירה העצמאית אשר מרחיבה את אמנות ההווה. ג) הביקורת אשר מכנסת ומצמצמת את מידת ההשפעה של היצירות השונות המתפרסמות בזמן אמת. הצגתי שלושה סוגים אלו אך ורק כדי לסמן כיוון יצירתי. כל עבודה של כל מחבר בהכרח תושפע הן מהעבר, הן מיצירתו שלו, והן מיצירות בני תקופתו.

פרשנות הפשט לתורה נוטה לערער על סמכותן הבלעדית של הקאנונים המאוחרים, הכינוסים המקובלים, על פירוש התורה. ברצוני להצהיר שאין בכוונתי לערער בשום אופן על ההלכה המקובלת בעם. מתוך חיבה לחיבור המקורי, קמו בכל תקופה שיטות פלפול לשם העמקת החקר בו, וכך יש לראות בפירושיי אשר מנוגדים למסורת. כמו כן, בנוסף לחקר פשט התורה, אשר היה מטרתי העיקרית, לפעמים הערתי על תגליות שמצאתי לקירוב התורה שבעל פה אל התורה שבכתב, כדרכם של שאר הפרשנים המסורתיים מאז ימי המשנה והגמרא.

התורה היא האוצר הרוחני המרכזי של עמנו. בחיים הדתיים אנו חוזרים אליה שוב ושוב על מנת להפנים את רעיונותיה הנשגבים שאין קץ למידת הפנמתם והבנתם. כל דור מנסה להבין את התורה לפי הכלים שעומדים לרשותו בתקופתו. במהלך הדורות נכתבו אינספור חיבורים על התורה אשר בקיאותי בהם היא מעט מן המעט. לכן, אינני מסוגל לעמוד על שונות חיבורי משאר פירושי התורה. פירושי נועד להציג בפני הקורא את הבנתי את התורה, בתקווה שיהיה לו לסיוע להבנתו את התורה. ההערות שכתבתי הן לרוב פירות מחשבתי האישית. יש לי בקיאות מסויימת בכתבים עתיקים של ישראל והעמים אשר הייתה לי לעזר בפירוש התורה. כתבים אלו, מבחינת עתיקותם, הם הקרובים ביותר בנמצא לרוח הדור אשר קיבל את התורה. לפעמים יש דמיון, עליו עמדתי בפירוש, בין מיתוסים של עמים אחרים לדברי התורה. ואולי דמיון זה הוא ביטוי לזכרון העמים הללו את מאורעות האנושות העתיקים. ברי לי שמחשבתי הושפעה מידי גורמים רבים, אחריהם אינני יכול להתחקות, אשר אולי יהיו מוכרים לקורא, אך יחד עם זאת אני מעריך כי הוא יוכל למצוא בפירושי גם רעיונות חדשים. לפעמים התפעלתי מיפי פירושו של פרשן ולכן הבאתי דבריו למען יוכל להכירם הקורא אשר לא קרא את הפירוש במקורו.

התפוצצות המידע כיום מייקרת את הזמן המוקדש לעיון ולכן השתדלתי בדבריי לתמצת בד"כ. מלאכת התמצות מצריכה כוונה יותר ברורה באשר לקהל היעד. באמצעות אריכות דברים היה מתאפשר לי להסביר את כוונתי בצורות רבות עד אשר כל קורא יוכל לרדת לסוף דעתי. אני מקווה שדבריי יהיו שווים לכל נפש. יחד עם זאת, חוששני כי לעיתים דרך התמצות בה נקטתי עלולה לגרום לקורא להחטיא את כוונתי. על כן, אם דבריי אינם ברורים, אני מבקש מהקורא לשאול אותי לפני שיקיש מהכתוב על החסר שמא ישפוט דעתי בצורה שגויה, וכן כדי שיעזור לי ללטש פירושי ולעדכנו. כמו כן אשמח לקבל תגובות מאת הקוראים בכל נושא אחר ביחס לפירושי.

את הפירוש כתבתי כדרכם של פרשנינו המסורתיים באמצעות דיבורים מתחילים. מצאתי צורה זו מועילה במקרים רבים לשם הדגשת ההתבטלות כלפי החיבור המקורי והעיקרי אשר אליו יש לחזור תמיד. דבריי הם נסיונות קלושים לליטוש הבנת דברי התורה, וכדאי שיאבדו הם ומיליונים כמותם ואל תאבד לנו התורה הקדושה.

לבד מערך הפצת התורה, נמשכתי לכתוב פירוש על התורה בשל מעלות נוספות חשובות של הטקסט המקראי בתחום הפילוסופיה בכלל ובתחומי האתיקה והפילוסופיה של השפה בפרט. תחומים אלו עמדו לנגד עיניי בעת כתיבתי, אם כי לרוב לא התייחסתי אליהם במסגרת הפירוש. אולי בעתיד אבנה על הפירוש שכתבתי על מנת להתייחס לתחומים אלו בהרחבה.

הספקנות הרבה השוררת בפילוסופיה בימינו אינה מאפשרת כל הוכחה או בסיס יציב להסכמה בין בני אדם. הפילוסופיה ובפרט האתיקה מוכרחה להישען בבסיסה על חינוך, על תרבות. לשם הקיום החברתי, החברה זקוקה לאמנה חברתית שתקובל על כולם, וזאת הייתה אחת מהמטרות העיקריות של מתן תורה. בימי הביניים הרמב"ם ערך את הקאנון היהודי בתחום המחשבה, האמונה, בדגם עיקרי האמונה של היהדות. את העיקרים הללו, ובראשם את העיקר של תורה מן השמים, אשר התקבלו בקהילות ישראל כאקסיומות, אני רואה כבסיס יציב לצמיחה בעלת סמכות של הפילוסופיה היהודית.

צורת החשיבה שלנו וכל המושגים שלנו על העולם מבוססים על השפה. בתחום זה יש לתורה ערך רב בתור החיבור הראשון בעברית אשר מציג את מקורותיה העתיקים של שפתינו. צורת הבנת השפה משפיעה גם על הבנת הכתוב ולכן בד"כ כל פרשנות נוטה להתייחס אליה. בפירושי התייחסתי גם לנושאים לשוניים.

 

סיכום לתורה

התורה היא חיבור המנציח את ברית ה' עם עם ישראל.

ספר בראשית מתאר את ההיסטוריה של העם. שיא בריאת העולם הוא בריאת האדם אשר ידאג לכלכול העולם כראוי. לצורך כך, בנוסף ליסוד הארצי באדם מתווסף לו יסוד אלוהי של חיים. האדם מתפתה ליסוד הארצי שבו וחוטא. השחתת האנושות את דרכה בדור נח מביאה להשחתתה בידי ה' לבד מנח ואשר איתו בתיבה. הוכח שכאשר האדם נמצא לבדו זמן רב, היסוד הארצי שבו גובר והוא חוטא. כחיזוק ליסוד האלוהי שבו, הקב"ה מתערב בחיי האדם ומצווה על נח מצוות בסיסיות. כעת נוספת החובה הדתית למצפון כדי להבטיח עולם מוסרי. על מנת להשפיע על חברת האנושות אין מספיק צדיק אחד אלא דרושים חברה של צדיקים (לפחות עשרה). הקב"ה בוחר באברהם ובזרעו אחריו להפיץ שם ה' בעולם ולהשפיע על הגויים להיטיב מעשיהם. שתי הפרשות הראשונות בתורה מתארות את ההיסטוריה הקדומה של האנושות. מעתה ספר בראשית יתרכז בהנהגה הקרובה של ה' עם אבות האומה והכנתם, בעיקר באמצעות בידודם מסביבתם, לקראת יצירתם לעם.

בספר שמות האל מציל את בנ"י ממצרים ומיד מכוננם לעמו. הקב"ה כורת עם העם את ברית חורב במעמד הר סיני בו העם מצטווים בעשרת הדיברות. בברית חורב מכוננת ישות עם ישראל על ערכיה ויחסיה החברתיים הפנימיים, וכן יחס כל אחד מבני העם לאל. תוך כדי הברית, בהתרחק משה, העם חוטא בעבודה זרה. לאחר תחנוני משה, הקב"ה סולח לעם. יחד עם הציוויים הנעלים שהאל מטיל על העם, נוצרת אפשרות שבזמן מן הזמנים לא יעמדו בהם. כדי שלא יתייאשו מלהמשיך להתחזק בקיום התורה, בסוף ספר שמות ניתן תיאור לאפשרות הכפרה בעם בכל זמן באמצעות עבודת אהל מועד.

ספר ויקרא מציג את חזון הקדושה של העם. הספר אינו מתמקד בחיי היום יום אלא בפסגה אליה החיים צריכים לשאוף. חלק משמעותי בקדושה הוא ההתגברות על כל מיני הטומאה, והכפרה על כל מיני החטאים.

ספר במדבר עוסק בתקופת חינוך העם (שני דורות) לה' במדבר. כמו האבות, גם העם בחינוכו מבודד ככל הניתן מכל השפעה של גויים אשר לא התחייבו בברית ה'. ספר זה מציג מקרוב את אנשי העם ובעיקר את משה, הווי החיים במדבר ותהליך התבגרות העם בהנחיית ה' על אתגריו וצליחתם.

ספר דברים הוא מעין פרידה מתקופת חינוך העם בידי ה' במדבר. פרידה זו אינה רגשנית, שהרי תכלית חינוך העם הייתה למען חייו בארץ. משה מחזק את דור באי הארץ להחזיק בתורת ה' לאחר כניסתם לארץ למשך כל הדורות. בסוף התורה נחתמת תקופת חינוך העם אשר כעת יחל לתפקד בעצמו כנציג ה' עלי אדמות.

כמה הערות כלליות:

ההתגברות בראשית ימי העם על הבגידות הגדולות מכל (מכירת יוסף, חטא העגל בעת מעמד הר סיני) מחזקות את הבטחון באשר לעתיד העם אשר יוכל לעמוד בפני כל מכשול.

הקב"ה יצר מצע אידיאלי לתקופת החינוך של עם שלם לתורתו. באמצעות שעבוד עם ישראל והצלתו בידיו, ה' קונה את העם ובכך מחייב את כל העם לקבל את התורה. דור שלם שגדל במדבר נוכח לדעת "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". השליח להצלת העם והנהגתו הוא משה, אשר מינקותו היה מרוחק ונשגב משאר העם. כל אלה שבכל זאת מערערים על הנהגת משה נופלים. בהמשך חיי העם במדבר, משה הוא המבוגר ביותר בעם וסמכותו היא בלתי מעורערת.

 

עמית רונן. תשע"ח

מודעות פרסומת