נצבים

כט, ט: אתם נצבים היום כלכם- פתיחה רשמית לנוסח טקס הברית. כולכם פה, העם על ראשו וזנבו.

כט, יא: בברית ה' אלוהיך ובאלתו- האלה היא העונש שמקבלים עליהם אם יפרו את הברית. כנוסח הנהוג מימים ימימה, כדברי אבימלך, אחזת ופיכל אל יצחק "תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך" (בראשית כו, כח).

כט, יב: למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוהים- זוהי תכלית הברית, הקשר הנצחי שלא ינותק בין העם לה'. עד כה בנ"י לא פעלו כלל באופן עצמאי. במדבר ה' חינך אותם כבנים, "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מיסרך" (ח, ה). רק כעת העצמאות תיתן מקום למושג ה'עם', יחידת החברה הפועלת בעולם, על הערבות ההדדית של כלל פרטיה. כישות חדשה, מוגדר יחס העם לאדונו המרוחק המעצב השקפותיו, לאלוהיו.

כט, יד: ואת אשר איננו פה עמנו היום- כוונתו לאלו שטרם נולדו, שהרי כדברי הפתיחה, כולם נמצאו. ראיה לקשר צאצאי העם לברית היא ממילות הפסוק הבא "אשר ישבנו בארץ מצרים" שאינן יכולות להכליל את רוב הנוכחים בגוף ראשון בפשטות.

כט, יח: והתברך בלבבו- חשב בלבבו שמצא דרך להוסיף ברכה לעצמו.
למען ספות הרוה את הצמאה- 'למען' בענייננו משמעותו כ'בזכות ש'. כמו בבקשת משה "אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמות לג, יג) – בזכות שאמצא חן בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך (בכך חוזר שנית על הקדמת הבקשה שבתחילת הפסוק). פסוקנו מכוון למחשבת האיש ההוא שילך בשרירות ליבו, יחטא ולא יפגע על שום שגורלו שזור בגורל שאר העם הצדיקים. הגשם של השדה הרוה תוסיף להשקות את השדה הצמאה שלידה. זהו עיקר ברית ערבות מואב, למנוע מהפרטים בעם לפקפק בנוגע לחובתם האישית בתוך העם.

כט, יט: לא יאבה ה' סלח לו- החוטא לא יסלח ללא תשובה מצידו, רק מפני מעשיהם הטובים של שכניו.

כט, כא: וראו את מכות הארץ ההיא- בניגוד למחשבת האיש האמור לעיל, אשר חשב כי הוא לבדו בעל תשוקות להשביע תאוותיו, התורה מעידה כי לכשתופסק אצל הפרט תחושת האחריות על הכלל, אותה נטישת האחריות הכללית תתפשט אצל כל הפרטים אשר יחטאו אף הם.

כט, כח: הנסתרת לה' אלוהינו והנגלות לנו- סיוג לכל האמור לעיל הבא למנוע מעשי עוולה הנובעים כביכול מקנאות דתית. לחיזוק קיום התורה בקרב הציבור עלינו לדאוג רק למעשים הנעשים בציבור. ציד מכשפות על סמך השערות דיבה וכן כל דין מסופק מוכרחים אנו להשאיר לידי השופט כל הארץ.

ל, ג: ושב ה' אלוהיך את שבותך- הברית קיימת לעד, גם על גבי האלה. אף לאחר שתופר הברית ותקום האלה, עוד תשוב הברית.

ל, ה: והיטבך והרבך מאבתיך- הבנת החטא והחזרה בתשובה יפכחו את העם וזדונותיו יהפכו לו לזכויות, עד שיהיה ראוי אף יותר מאבותיו הצדיקים.

ל, יד: בפיך ובלבבך לעשותו- עשיית המצוות כ"כ טבעית היא, שאינה חיצונית לאדם כלל. כל עשייתה אפשרית מתוכו, במוצא פיו ובידי ליבו.