נצבים

כט, ט: אתם נצבים היום כלכם- פתיחה רשמית לנוסח טקס הברית. כולכם פה, העם על ראשו וזנבו.

כט, יא: בברית ה' אלוהיך ובאלתו- האלה היא העונש שמקבלים עליהם אם יפרו את הברית. כדברי אבימלך, אחזת ופיכל אל יצחק "תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך".

כט, יב: היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוהים- זהו תוכן הברית, הקשר הנצחי שלא ינותק בין העם לה'. עד כה בנ"י לא פעלו כלל באופן עצמאי. במדבר ה' חינך אותם כבנים, "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מיסרך". רק כעת העצמאות תיתן מקום למושג ה'עם', החברה הפועלת בעולם, וכגוף חדש מוגדר יחס העם לאדונו המרוחק המעצב השקפותיו, לאלוהיו.

כט, יד: ואת אשר איננו פה עמנו היום- אלו שטרם נולדו, שהרי כפי שפתח כולם נמצאו. ראיה לקשר צאצאי העם לברית מפסוק הבא "אשר ישבנו בארץ מצרים" שאינו יכול להיאמר על רוב הנוכחים.

כט, יח: והתברך בלבבו- חשב בלבבו שמצא דרך להוסיף ברכה לעצמו.
למען ספות הרוה את הצמאה- 'למען' בענייננו משמעותו כ'בזכות ש'. כמו בבקשת משה "אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך", בזכות שאמצא חן בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך (בכך חוזר על מילות ההקדמה לבקשה שבתחילת הפסוק). המשמעות בפסוקנו היא שחושב האיש ההוא בליבו שילך בשרירות ליבו ויוכל לחטוא מכיוון שגורלו שזור בגורל שאר העם הצדיקים. הגשם של השדה הרוה תוסיף להשקות את השדה הצמאה שלידה. זהו עיקר ברית ערבות מואב, למנוע מהפרטים בעם לפקפק בנוגע לחובתם האישית בתוך העם.

כט, יט: לא יאבה ה' סלח לו- סליחת ה' לא תבוא ללא תשובה מצד החוטא.

כט, כא: וראו את מכות הארץ ההיא- בניגוד למחשבת האיש האמור לעיל, אשר חשב כי הוא לבדו בעל תשוקות להשביע תאוותיו, למעשה כשתופסק אצל הפרט תחושת האחריות על הכלל, היא תתפשט אצל כולם.

כט, כח: הנסתרת לה' אלוהינו והנגלות לנו- סיוג לכל האמור לעיל הבא למנוע מעשי עוולה הנובעים כביכול מקנאות דתית. לחיזוק קיום התורה בקרב הציבור עלינו לדאוג רק למעשים הנעשים בציבור. את ציד המכשפות וכן כל דין מסופק עלינו להשאיר לשופט כל הארץ.

ל, א: והיה כי יבאו עליך- גם לאחר שתופר הברית ותקום האלה, מפורטת להלן השיבה אל הברית.

ל, ה: והיטבך והרבך מאבתיך- הבנת החטא והחזרה בתשובה יפכחו את העם וזדונותיו יהפכו לו לזכויות כך שיהיה ראוי יותר מאבותיו הצדיקים.

ל, יד: בפיך ובלבבך לעשותו- עשיית מצוות כ"כ טבעית שאינה חיצונית לאדם כלל, אלא כל עשייתה אפשרית מתוכו, בפיו ובליבו.

 

מודעות פרסומת