וילך

לא, ו: אל תיראו ואל תערצו מפניהם- ראה דבריי בפרשת שופטים על הטקטיקה המרכזית של התורה בלחימה הישראלית שלא לפחד.

לא, י: מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה- אל לימוד התורה יש לגשת מתוך הכרה בכפיפותנו לה לאחר ציות לחובותיה המקיפים בשנת השמיטה. כמאמר רבי חנינא בן דוסא באבות ג ט "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת וכו'".

לא, יט: כתבו לכם את השירה הזאת- שירת האזינו המובאת להלן. כמו שבתחילת הפרשה נאמר "וידבר את הדברים האלה" והכוונה הייתה לדברים שנאמרו לאחרי פסוק זה.
למען תהיה לי השירה הזאת לעד- שירה היא פסגת האמנות של יכולת השימוש בשפה. השפה אינה משמשת רק כמדיום להעברת מסר אלא כמושא אסתטי עצמאי. ככלל התורה שבעל פה היא העיקר והתורה שבכתב רק מנציחה את הפרטים המרכזיים. אולם לשירת האזינו אין שום משמעות לדור ההוא ולכן על מנת לשמרה כראוי יש לשננה, ואין לך מילים הקלות לשינון כמילות השירה בה לכל מילה יש מקום וערך משלה גם מבלי להתייחס למסר הכללי. אף צורת הכתיבה של השירה בתורה היא קבועה. בתנ"ך, גם רשימת שלושים ואחד המלכים שניצח יהושע ורשימת עשרת בני המן, אשר אין להן תוכן לבד משינונן, מופיעות במבנה של שירה וכך קל לזכרם. למעשה, העם התייחס גם לכל שאר מילי התנ"ך כבעלות ערך בפני עצמן ואף את שאר פסוקי התנ"ך אנו קוראים בטעמים עם מנגינה כדי לשוות להם את אחת ממעלות השירה המנציחות אותה.

לא, כ: ופנה אל אלהים אחרים ועבדום- הסכנה המרכזית באותה תקופה הייתה שמא לאחר המפגש עם גויי הארץ יעבדו כמותם ע"ז, ובכך ינטשו את ייחוד האל, הבסיס המחייב של התורה.

לא, כג: ויצו את יהושע בן נון- הנושא חוזר להיות הקב"ה שדיבר עד כה.

סקירת פרשת וילך- לאחר ברית ערבות מואב הושלם חינוך העם לתורה. האזכורים למות משה הקרב מבטאים כי משה סיים לקבל את התורה עבור העם. פרשתנו עוסקת בעתיד העם. הפרשה מתחילה בציווי האחרון לעם וליהושע להילחם בגבורה בכניסה לארץ. אח"כ מדברת בחינוך הדורות הבאים לתורה במצוות הקהל. בסוף הפרשה מגיע חיזוי המרי העתידי של בנ"י. האשמה אינה בדור הנוכחי ואין מצופה ממנו לעשות דבר כדי לתקנה אלא לשמור לדורות העתיד את שירת העדות בדבר קשרם הנצחי של הקב"ה ועמו.

מודעות פרסומת