וזאת הברכה

לג, א: אשר ברך משה איש האלוהים- כדי לקבע את מעמד התורה בעם הכרחי לקבע את מעמדו של משה מוסרה. הפרשה האחרונה בתורה עוסקת כולה בדמותו של משה.

לג, יג: מבורכת ה' ארצו- 'מבורכת ה" הוא תואר ל'ארצו', כמו שלבן קרא לעבד אברהם: "בוא ברוך ה'" (בראשית כד, לא), וכן אמרו אבימלך, אחזת ופיכל ליצחק "אתה עתה ברוך ה'" (בראשית כו, כט).

לג, כח-כט: וישכן ישראל בטח… אל ארץ דגן ותירוש… עם נושע בה'… ואתה על במותימו תדרך- מסכם את הברכה לכלל העם. כל הברכות שנתברכו השבטים כללו היבט של אחת מארבע מעלות אלו – בטחון, ברכת הארץ, הישענות העם על ה' או עוצמה צבאית.

לד, ד: זאת הארץ אשר נשבעתי- כל גאולת ישראל עד הנה נעשתה בידי משה. משה לא יכנס לארץ, ולכן לפני מותו ה' מראהו אותה שיידע שהושלם קיום ההבטחה לאבות.

לד, ו: ויקבר אתו בגי- משה עלה אל פסגת הר נבו כדי להשקיף על הארץ ואולם ה' קברו במקום אחר, בגיא, בעבור "ולא ידע איש את קברתו". בגמרא מסופר שכאשר מלכות הרשעה שלחה לחפש את קבר משה, ראוהו למעלה בראש ההר. טיפסו למעלה – נראה להם למטה. התחלקו לשתי קבוצות. אלו שירדו למטה ראוהו למעלה, ואלו שעלו למעלה ראוהו למטה (סוטה יד א).

לד, ז: לא כהתה עינו ולא נס לחה- נכתב כדי שיהא ברור תוקף התורה. גם דברי התורה שאמר משה לעת זקנתו נאמרו בשיא כוחו ומעמדם כשאר התורה.

לד, ט: וישמעו אליו בני ישראל- להשלמת מפעלו של משה, מעשה בני ישראל בו התורה נחתמת מסמל את המשך קיום מצוות תורת משה לאחר מותו.

לד, י: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה- עליונות משה חותמת את התורה להשלמת הקיבוע הנצחי של מעמד התורה כחיבור האלוהי, אשר לא יהיה לא אח ורע, המחייב את העם.