האזינו

לב ,א: האזינו השמים ואדברה- השירה מכוונת לעתיד הרחוק, הרבה לאחר שימותו כל הנוכחים במעמד השירה, ומשום כך מעיד משה את השמים ואת הארץ על קיום דבריו.

לב, ב: יערף כמטר לקחי… טל… שעירם… רביבים- הגשם הוא המקשר בין שמים וארץ כשותפים לעדות.

לב, יז: לא שערום אבתיכם- לא עבדום כשעירים.

לב, כא: הם קנאוני בלא אל… ואני אקניאם בלא עם- לא-אל הוא אליל חסר כח שלא ראוי להיחשב כאל בידי עובדיו. 'עם' מסמל את בני האומה ביחסם אחד עם השני. לא-עם הוא עם מושחת מוסרית שלא ראוי להחשב כעם בידי אלוהיו. ההקבלה בפסוק היא שהם גרמו לי לקנא בלא-אל שאותו עבדו ולא אותי, ואני אגרום להם לקנא בלא-עם, גוי נבל שהגם שראוי פחות מהם מבחינה מוסרית הוא ינצחם.

לב, כב: כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית- הדימוי בפסוק הוא של האל כדרקון הנושף אש מאפו המשפילה עד לשאול תחתית. אש יוקדת באופן טבעי כלפי מעלה. אולם פתחי האף מכוונים למטה ובנשיפה ניתן להשפיל את האש מהאף עד לשאול.

לב, כו: אמרתי אפאיהם- אפזרם לפאות הארץ.

לב, לו: ואפס עצור ועזוב- לעצור משמעו להנהיג. בדברי ה' לשמואל לקראת המלכת שאול הוא אומר "זה יעצר בעמי" (שמואל א, ט, יז) ומכאן 'יורש עצר' (שופטים יח, ז). לעזוב משמעו לעזור, כבפסוק "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו… עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה). פסוקינו אומר כי ה' יראה שלא נותר בישראל כח עצמי ("אזלת יד") ואף אין בהם מי שמנהיגים אותו או עוזרים לו.

לב, מד: הוא והושע בן נון- כדי שהעם יקבל את יהושע כמנהיג אחרי מות משה, משה דואג לפני מותו שהעם יראה את יהושע מנהיג יחד איתו.

לסיכום שירת האזינו- השירה פונה אל בני דור העתיד בעם. היא מסופרת לדור הנוכחי בכוונה שילמדוה את בניהם שיזכרו אותה לכשתתקיים. סדר הדברים המתוארים בשירה הוא: צדיקות ה', גידולו את עמו, מרידתם בו בקבלת עוצמתם, הסתרת פניו ונתינתם בידי אויב, ה' יכה את אויב העם כדי שלא יתרברב שניצח את ה', תוכחה לעם 'היכן האלילים שעבדתם שיצילוכם?', הצלת העם בידי ה'.

מודעות פרסומת