האזינו

לב ,א: האזינו השמים ואדברה- השירה מכוונת לעתיד הרחוק, הרבה לאחר שימותו כל הנוכחים במעמד. משום כך מעיד משה על קיום דבריו את העדים האלמותיים, השמים והארץ.

לב, ב: יערף כמטר לקחי… טל… שעירם… רביבים- הגשם הוא המקשר בין שמים וארץ כשותפים לעדות.

לב, יז: לא שערום אבתיכם- לא עבדום כשעירים (ראה ויקרא יז, ז).

לב, כא: הם קנאוני בלא אל… ואני אקניאם בלא עם- לפי מבנה השירה תמורת 'לא-אל' היא 'הבליהם', וכך גם מזוהה 'לא-עם' כ'גוי נבל'. לא-אל הוא אליל חסר כח שלא ראוי להיחשב כאל בידי עובדיו. 'עם' מתייחס ליחסים בין אישיים ומסמל את בני האומה ביחסם אחד עם השני, לעומת שורש 'גוי' המתייחס לגוף אחד ומסמל את הלאום כלפי חוץ. לא-עם הוא עם מושחת מוסרית שלא ראוי להחשב כעם בידי אלוהיו. ההקבלה בפסוק היא שהם גרמו לי לקנא בלא-אל, אותו בכרו עלי, ואני אגרום להם לקנא בלא-עם, אותו אבכר עליהם למרות פחיתותו המוסרית, אליו אסגירם והוא ינצחם.

לב, כב: כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית- אש יוקדת באופן טבעי כלפי מעלה, אולם פתחי האף מכוונים מטה ובנשיפה ניתן להנחית את האש מהאף עד לשאול. פסוקנו מדמה את האל לדרקון הנושף אש מאפו המשפילה עד לשאול תחתית.

לב, כו: אמרתי אפאיהם- אפזרם לפאות הארץ.

לב, לו: כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב- לעצור משמעו להנהיג, כבדברי ה' לשמואל על המלכת שאול "זה יעצר בעמי" (שמואל א, ט, יז), ומכאן 'יורש עצר' (שופטים יח, ז). לעזוב משמעו לעזור, כבפסוק "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו… עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה). לפני שיושיע את עמו, ה' יראה שלא נותר בישראל כח עצמי, ואף אין להם מנהיג או עוזר חיצוני.

לב, מד: הוא והושע בן נון- כדי שהעם יקבל את יהושע כמנהיג אחרי מות משה, משה מוודא לפני מותו שהעם יראה את יהושע מנהיג יחד איתו.

לב, מז: כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם- השירה מחזקת את המתח של קיום המצוות, כשמזהירה מפני הסכנה האורבת בפשיעה, על אף קיומה של הברית עם ה'.

לב, נא: על אשר מעלתם בי- בסיכום החובה המוסרית של העם, שלא פחת ערכה תחת השגחת ה', נצטווה משה הצדיק על מותו כמופת לנתינת הדין בפני האל אשר לא ישא פנים.

לסיכום שירת האזינו- השירה פונה אל בני דור העתיד בעם. היא מסופרת לדור הנוכחי בכוונה שילמדוה את בניהם בעבור יזכרו אותה לכשתתקיים. סדר הדברים המתוארים בשירה הוא: צדיקות ה', גידולו את עמו, מרידתם בו בקבלת עוצמתם, הסתרת פניו ונתינתם בידי אויב, ה' יכה את הצר כדי שלא יתרברב שניצח את ה', תוכחה לעם 'היכן האלילים שעבדתם שיצילוכם?!', הצלת העם בידי ה'.