כרוניקה שבוע תרג"ד

שבוע תרג"ד 23-27.4.17

(הכרוניקה דלהלן נכתבה בזמן אמת במהלך השבוע בפנקס מרופט שסחבתי בכיס. בסוף השבוע ערכתי אותה סופית.)

לפני שבוע תרגיל גדודי נאמר לנו אודות השבוע כך: השבוע יתחיל במסדר מח"ט ביום ראשון. ביום שני נפתח את התרג"ד בצניחה. התרג"ד יימשך עד יום חמישי בבוקר. אחר כך נחזור לעורפית של הגדוד בבית ליד, ננקה ונזכה את הציוד, ונתארגן ליציאה הביתה בבוקר יום שישי.
המחלקה שלנו תוכננה להיות חפ"ק מג"ד מורחב. חלקנו מיועדים לסחוב את כל מיני מכשירי הקשר הגדודיים הכבדים וחלקנו אמורים להיות חוליית-חוד לוחמת צמודה למג"ד. אני ועוד שני חברים יועדנו לסחוב מכשיר קשר מתקדם ומסווג. כשם קוד אקרא לו 'רוצח'. הרוצח הוא המכשיר הכבד ביותר שהגדוד לוקח ומחולק לשלושה תיקים.

שבת- חזרנו מקוצרת בשעה 22. עד 4:30 הוצרכנו להימצא ליד מכולות הציוד בשביל מסדר מ"פ לפני המסדר-מח"ט. למחרת היינו צריכים לעמוד ב10:45 אחרי שחרית לפני המסדר ב13:00. בשעה 17 סיימנו את המסדר-מח"ט שהחל כמה דקות לפני והסתכם בכמה שאלות קצרות מהמח"ט למ"מ על אם יש למחלקה חוסרים. אחרי המסדר סידרנו סופית את הציוד בתיקים לקראת התרג"ד. הוקצו למחלקה כמה סבלים מפלוגה אחרת שיעזרו לנו בסחיבת הציוד. לחולייה שלנו הוקצו שני סבלים. חילקתי להם את רוב הציוד האישי שלי.

יום שני- קמנו בשעה 5 לצאת לנבטים לצניחה. שכחתי לקחת אוכל ליממה הראשונה של התרג"ד ולכן אכלתי בא.צ לפני הצניחה שלוש פיתות עם סלטים. הצניחה התקיימה בשעה 13. כשעליתי למטוס הרגשתי טוב. ישבתי בטעות נפול בין 2 רשתות-ספסלי מושבים ולפני שהבחנתי בכך כבר התמלא המקום אחרי. לא תפסתי מקום. במהלך הטיסה המטוס התנדנד מאוד. הרגשתי בחילה ועמדתי להקיא. התחלתי להזיע בכל הגוף. ביקשתי כמה פעמים מהמדריך-צניחה מים, הוא אמר שאין במטוס ושלמטה יהיה. רציתי למהר לקפוץ כדי להפסיק את הסחרחורת במטוס. צעקו 'ביקורת הציוד' ו'ביקורת הציוד התפקד'. הרגשתי מאוד עייף וכמעט נרדמתי וניסיתי להישאר ער עד שאנחת. לא יכולתי לעמוד יציב. עמדתי שלישי בדבוקה ומבלי לחשוב התקדמתי לדלת וקפצתי בתורי. מכאן אני זוכר רק כמה רגעים מרכזיים מהצניחה. רגע ראשון: היו 2 שניות שהבטן נופלת למטה ואז נפתחה חופת המצנח. אני לא יודע אם הייתי ערני מספיק בשביל לפתוח מצנח רזרבי אם היה צורך. ראיתי הרבה חופות מצנחים מסביב. הרגע הבא שאני זוכר הוא שבשלב מסוים נזכרתי לזהות כיוון רחיפה ונכנסתי לעמידת מוצא. אני לא זוכר אם התחשבתי בכיוון. מאז אני לא זוכר.

אבטחו את השטח ברביבים בו צנחנו טירונים של 101. הגיעו אלי שניים והעירו אותי. המצנח היה מנותק ממני ברתמות. הרגשתי כאב חזק בשריר כתף ימין וכאב חלש יותר בצוואר ובראש. בהמשך ראיתי שחלק פלסטיק בצד שמאל של הוסט שלי נשבר וגם המעמד של הפנס ראש על הקסדה. כנראה שהמשכתי להתגלגל מהרוח אחרי הנחיתה ואח"כ הצלחתי לשחרר את רתמות המצנח. ביקשתי לשתות וקיבלתי. עזרו לי לקום ונפלתי. שאלו אם אוכל להסתדר לבד. אמרתי שאני לא יודע. הם הלכו ונרדמתי. הגיע קצין מ101, העיר אותי ונזף בי שיכל לקחת לי את הנשק. אמרתי לו שאני לא זוכר כלום. הוא קרא לעוד כמה חבר'ה ששוב נתנו לי לשתות וקיפלו לי את המצנח. חיכיתי בעמדת איסוף המצנחים לסיוע רפואי ואמרתי בחשש שעכשיו לא אוכל להשתתף בתרג"ד בגלל הכתף ודאגתי מה יעשו המחלקה שלי? מי ייאלץ עכשיו לסחוב את הרוצח? בנוסף דאגתי מי ידאג לציוד שלי ואיך אחבור אליו? הגיע רכב פינוי של התאג"ד אבל לא יכלו לקחת אותי. היה להם פצוע-ראש במקום אחר. שאלו אותי אם אני יכול ללכת. אמרתי שכן, והלכתי לנקודת האיסוף בה ישבתי עם כל החבר'ה. המ"מ אמר לי שיהיה בסדר ולכולם כואב ואני אעשה את השבוע כרגיל. משם התקדמנו לנקודת תחילת ההליכה הגדודית, שם היו התאג"ד ושם חיכה לי הרוצח. ניגשתי לתאג"ד וביקשתי משחה לדלקת שרירים לכתף. לא הייתה להם. שאלו אותי מה קרה, אמרתי שנרדמתי ואני לא זוכר הרבה. אמרו שהתעלפתי. הרופא לא היה, רק פרמדיק, והוא פסק שאני יכול להמשיך בינתיים בתרג"ד.

התחלנו בערב הליכה בקרקע של חול ים. הייתי עם התיק של האנרגיה, אחד התיקים הכבדים ביותר בגדוד וכנראה הכבד בהם. תוך כדי הליכה אני לא יודע הרבה על הצפוי לי. כמה הלכנו וכמה עוד נלך. מה יהיה מתווה הקרקע בהמשך. האינדיקטור היחידי שיש לי הוא השעון, בו הסתכלתי לפעמים כל חצי שעה, ולפעמים, כשהייתי פחות מרוצה, כל חמש דקות. אחרי בערך שעה החליף אותי בתיק לשעה חבר שלא סחב תיק. בקילומטרים האחרונים היה לי נורא קשה. היו הרבה עליות וירידות קצרות בחול. לפעמים בעליות דחפו אותי לעזרה. גנחתי כל הזמן. כל כמה צעדים חשבתי לתת לעצמי להתעלף/להעמיד פני מעולף, וליפול על החול עם התיק ושיפנו אותי, אני לא יכול להמשיך. כאבו לי הכתפיים, הגב, הרגליים והראש. לאחר 15 ק"מ חול ים הגענו לשיקגו. הגעתי שבור. גילינו שבמהלך ההליכה שני הסבלים של הרוצח נפצעו ופונו ולכן אין לנו ציוד אישי חם לעצירה בלילה. חבר הביא לי חולצה תרמית שלו והיה לי גם כיסוי מזרן להתכנס בו שלקחתי מבית ליד וסחבתי בעצמי בהשראת מוסר מייסר במיוחד של חבר מהחוליה בנוגע למה ראוי להביא לסבלים ומה לא. עצרנו בערך ל5 שעות. בהן קצת זמן נמרח, ואז הקמנו את הרוצח והלכנו לישון.

קמנו בשעה 7 בבוקר יום שלישי והתפללנו. המ"מ שיבח אותנו שהחזקנו מעמד יפה בהליכה הקשה אתמול ואמר שהיום יש הליכה קצת יותר ארוכה. היו לי דמעות בעיניים ועמדתי מלפרוץ בבכי. אמרתי למ"מ שאני לא מסוגל להתמודד עם הרוצח. הוא אמר לחייל להחליף איתי. התיק שלו היה קל. הוא סחב את הרוצח חצי נסיגה ואני בשני. יצאנו בשעה 9 לנסיגה של 18 ק"מ על חול פחות טובעני מלפני כן עד אדמה קשה. עברנו את היעד המקורי מאלא והמשכנו למוס. הגעתי גמור אבל לא שבור כמו בהליכה הקודמת. עכשיו בנוסף לאתמול כאבו לי המותניים. במוס היה עוד תרגיל של בערך 5 שעות. ראיתי בסמארטפון סרט שהתחלתי. גיליתי שבצניחה, נשבר לי המגן מסך, נסדק המגן האחורי ויש שני אזורים קטנים של פגמים בצבע המסך. למה השארתי את הסמארטפון בכיס ולא העברתי אותו לווסט?! ישנתי קצת ואז היה זמן למילוי אוכל ומים. חבר מהמחלקה שהיה בנגמ"שים הביא לנו צ'וקולוקים ושתייה.

אחרי כמה שעות יצאנו לנסיגה למאלא. אבל כנראה משום שהמרחק קטן מדי, בשביל לעבור את אורך הנסיגה המינימלי, עברנו את מאלא ב2 ק"מ, והסתובבנו וחזרנו למאלא. סה"כ 6 ק"מ. בנסיגה הזאת החליף איתי תיק החובש. התיק שלו היה די כבד ויחד עם הכאבים שלי בגוף שלא החלימו בשהיות לא הייתה לי נסיגה קלה. הגענו לפאתי מאלא והתחלנו כניסה בדילוגים, נכנסנו לחדר וישנו עד סוף התרגיל שעה וחצי. עברנו למבנה אחר, התפללנו שחרית של יום רביעי, ונכנסנו לשהייה של כמה שעות. בשלב מסוים השהייה הפכה למסדר מח"ט על בית המג"ד בה הכנו את הבית להגנה עם פק"לי הרעשה, תלתליות, עמדות תצפית אמיתיות ודמה.

בשעה 17 יצאנו להליכה 2 ק"מ להסקה קצרה, מהנקודה בה הוריד אותנו המסוק הלכנו 6 ק"מ לאוטובוסים שלקחו אותנו צפונה לחריש. בשלב הזה הרגשתי במצב רוח טוב יותר כי אמרו שנוכל להשמיט את הרוצח אחרי הנסיעה. ירדנו מהאוטובוסים ואכן השארנו את הרוצח ברכב של הגדוד שחיכה לנו.

הלכנו 8 ק"מ לחריש. הייתי רק עם צב על הווסט והיה לי קל, אבל חלק מהדרך עזרתי לחבר וסחבתי תיק די כבד שלו. במהלך הדרך השטח נהיה סבוך. דרך הסבך נכנסנו לאתר בנייה ענק. עשינו תרגיל לש"ב כמה שעות. בשעה 9 הגענו לטקס סיום התרג"ד. ב11:30 חזרנו לבית ליד. עד 16:30 הכנו את הציוד למסדר של המ"מ. בשעה 17 המ"מ אמר לי שאני מצטיין שבועי ואני יכול לצאת הביתה. חבר אמר לי שהוא ידאג לזכות את תיק הרוצח שלי. יצאתי חמשוש.

תם שבוע תרג"ד

 

מודעות פרסומת